חדר משלך, הינו סקירה של "ספרות נשית". בספר זה בודקת וולף, מהי ספרות נשית, מדוע כל-כך מעט ספרים נכתבו בידי נשים, ומהו סודן של הנשים שכן הצליחו, ומהו הדבר שהופך ספרות טובה לכזו.
וולף מתחילה בסקירתה את מצבן של הנשים בזמנה, המכללות אשר שעריהן סגורות בפניה, ההבדלים בין היחס במכללת הגברים לזו של הנשים ואיזה ויתור על הנשים לקיים על מנת שיוכלו לכתוב. היא סוקרת את עמדות הגברים – על נחיתותן האינטלקטואלית של הנשים, סקירה שהיא למעשה אותן קולות שנשים, גם כאשר מנסות לפרוץ מחסומים, שומעות. אותם קולות מהדהדים שאינם מאפשרים לאישה להיות מה שהיא. כמו שכתב אחד מן הגברים האלה – אישה יכולה לכתוב כל עוד היא מודעת לכך שהיא אינה טובה כמו הגבר.
כמו כן, סוקרת וולף את המטענים, ציפיות התפקידים מן הנשים, העובדה שהן נחשבות כרכוש. וכן את ההבדל בין היחס הממשי של הנשים, לבין הדרך שבה הן מוצגות במחזותיו של שייקספיר או במחזות היוניים.
בהמשך היא סוקרת את הספרות שנכתבה על ידי נשים ועל נשים. היא מתייחסת אל התקופה האליזבתנית, חייו של שייקספיר, ומה היה עולה בגורל אחותו, לו היתה לו כזו. כיצד היה בוער בה להט היצירה, אך לא היתה לה שום דרך חוקית להביע אותה. היא היתה מגורשת, ומתבזה.
היא עוברת אל הנשים הכותבות, מעט מאוד, בטיפטופים, מתוך התחשבות באותם קולות גבריים שדוחקים מאחור, או מתוך טינה למקומן הנחות והרצון לפרוש כפיים. וולף מתייחסת לאותם מקומות בהם מתערבב האישי עם הסיפורי כאל מקומות שפוגעים בסיפור. היא מתייחסת אל ההבדל שבין אותן נשים, יושבות בית, שכל חייהן עוברים בטרקלין בשיחות ובאירוח לעומת אותם גברים אשר יוצאים למסעות, נלחמים, חוזרים מתאהבים ולבסוף יכולים לכתוב את מלחמה ושלום. אישה יכולה מתוך המקום שלה לכתוב את ג'יין אייר.
מתוך אותן חלוצות, אמהות הכתיבה, היא עוברת אל הספרות בת זמנה. כן, ספרות צריכה שתהיה לה אמה, וכן, יש הבדל בין ספרות נשית לספרות גברית. בניית המשפטים, התוכן ההסתכלות. היא מתייחסת אל הרומן שלראשונה רואה את האישה כאישה, ולא כדמות אחרת ולעומת זאת, הסופרים, שבעקבות המהפכה הנשית, זקוקים עוד יותר להאדיר את כוחם, ועוד יותר מכבידים בכובד משקלם. מתוך אותו צורך להוכיח את עצמם.
הסיכום של וולף, אינו בעד או נגד כתיבה נשית, אלה בכך שעליהם לכתוב לא מתוך מודעות למין שלהם. לכתוב את הסיפור עצמו, כמו שהוא, בלי לנסות להיות יותר מדי אישה או יותר מדי גבר. לכתוב מתוך מקום שאינו מבטל ויכול להיות גם וגם.
הביקורת העיקרית על הספר הוא בכך שהיא לא התייחסה אל המעמד הנמוך, ואל חוסר היכולת של מעמד זה להשיג את הכסף ואת המרחב הפרטי לכתיבה. אני מאוד הזדהיתי עם דבריה, עם הצורך הזה באותו מרחב של שקט על מנת להוציא כתב יד ראוי לשמו. ללא ספק, כאשר אדם טרוד בפרנסה הוא מתקשה להתרכז בכתיבה.
אין ספק, שהיום, ישנן נשים כותבות רבות, ראויות ביותר. אני לא יודעת עד כמה ג'יי. קי. רולינג, משקפת את טעמה הספרותי, אבל אני בטוחה שהיא היתה גאה בה על עצם ההעזה. על עצם העובדה שאישה יכולה לכתוב, ולהתפרנס מכך. אין ספק שהיום הכתיבה הנשים חיה ובועטת. יש היום אמהות לספרות הנשית. הרבה אמהות.
לאורך הספר, שבה וולף ומציינת את הצורך בחדר פרטי לכתיבה, ובו מרחב של יצירתיות, יחד עם תקציב שיאפשר את המרחב ללא דאגות של פרנסה. תנאים אלו, נדרשים גם היום, ולדעתי, היעדרם, גם אצל נשים וגם אצל גברים, יוצר פחיתות ברמת הספרות, ורק אחת לכמה וכמה שנים יוצא לאור ספר המוגדר כיצירת אומנות של ממש.
הספר מומלץ לכל הנשים חובבות הקריאה, ולכל הגברים שאינם מפחדים להביט במראה. הוא סוחף, הוא מרתק, הוא כתוב טוב.